…מה שכותב שיש שאלה שמבלבלת לו ולעת עתה לא מצא מענה עליה וסובל מהספק וכו', ושואל למראה מקומות וציונים בם ימצא המענה לשאלתו.
ו[השאלה] היא: מנין שקיום המצות נדרש מאתנו גם במעמד ומצב שקשור הדבר בקשיים וביגיעה ועד לכדי נסיון?
ולפלא הספק והשאלה בענין פשוט כהנ"ל, ואבאר שיחתי, שהרי הספק האמור יש לו מקום באחת משתי אלה: א) באם מצוה המצוה ציווה עליה באופן בלתי משוכלל, זאת אומרת, אומר רק ראשי פרקים וחסר הפירוו, שבמילא יש מקום לכמה ספיקות באותם הענינים שלא נתפרש אודותם, ב) באם מצוה המצוה לא היה יכול לשער כל מעמד ומצב אפשרי בו יהיה נמצא זה המצווה ממנו, ובמילא אי אפשר לדעת באם גם במעמד ומצב זה מצווה הוא לקיים הציווי.
כיון שיסוד אמונתנו (דרך אגב – זהו גם יסוד שאר אמונות להבדיל) שמצוה המצוה, הוא תכלית השלימות, ובמילא ניכר זה גם בהציווים שבאו באופן מבורר, וכן יודע עתידות הוא, ובשלימות חכמתו שיער כל מעמד ומצב אפשרי בו יהיה נמצא מקבל הציווי בהווה ובעתיד, הקרוב ואפילו בעתיד הרחוק, הרי שני תנאים האמורים אינם במציאות בודאי ובודאי, ולכן יש למצוא בתורת המצוה גם אופן ודרישת קיום המצוה שבכלל אין בזה הגבלה רק הגבלה אחת, וחי בהם וכו', וכמבואר מאמר רבותינו ז״ל בכמה מקומות (מהם יומא פה, ע״ב) שמזה נלמד שאך פקוח נפשות דוחה עניני התורה ותו ולא מידי, ועל דרך זה שאר ההגבלות שישנן במצות, וכמו הידור מצוה עד שליש גם הם נתפרשו בפירוש בתורתו של מצוה המצוה, באופן שאין כל מקום ספק, ובזה גם נשלל הספק שלו.
מקור: אגרות קודש חי"ט ע' ערה-ומוגש ע"י מכון 'אור החסידות' • העתקת המכתב באישור מהוצאת ספרים קה"ת
