השבוע, לפני ארבעים ושש שנה, פרצה מלחמת ששת הימים. השבוע התחולל הנס האלוקי הכביר של הניצחון, שבמהלכו שוחררה ירושלים העתיקה, ולבבותיהם של מיליוני יהודים בארץ ובתפוצות רטטו בהתרגשות עצומה למשמע הקריאה "הר-הבית בידינו".
זו הייתה שעת-חסד אלוקית מופלאה מאין-כמותה, שלוּותה ניצחונות על-טבעיים והשבת ליבה של ארץ-ישראל לבניה. זו הייתה שעת התעוררות בלב המוני בית-ישראל בארץ ובתפוצות. זה היה השלב שבו נתן לנו הקב"ה את כל האפשרויות ליהפך ממדינה קטנה ומאויימת למעצמה אזורית, שהייתה יכולה להרתיע את כל אויביה ולהבטיח לבניה שקט וביטחון.
ניסים גלויים
את מלחמת ששת הימים איפיינו כמה וכמה תופעות יוצאות מגדר הרגיל. החרדה הגדולה שאחזה בכל בני העם היהודי בארץ ובעולם. המהירות המדהימה של המלחמה, שמנעה קרבנות רבים. שחרור המקומות הקדושים ושטחים יקרים מנחלת אבותינו, אף שלא הייתה כלל תכנית לכבשם. ההתרפקות ליד המקומות הקדושים ששוחררו, גם מצד צעירים שהיו אדישים עד אז לכל דבר שבקדושה. ההכרה שחדרה גם ללב ציניקנים וקרי-רוח, שזו מלחמה על ארץ-הקודש, הארץ שניתנה לעם-ישראל לנחלת-עולם. הרגשת הרוממות וההתקרבות לקב"ה שהקיפה את כל העם באותם ימים היסטוריים.
באותם ימים לא היה אפילו אדם אחד בר-דעת שלא ראה במלחמה ובתוצאותיה נס גלוי מאת הקב"ה. היה ברור לכול שיד ה' עשתה זאת, ומשום כך באה ההתעוררות הגדולה, כתחושת תודה פנימית מצד העם לבורא העולם שעשה לעמו את החסד הנפלא הזה.
בימים ההם איש לא העז לטעון כי "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". היה ברור לכול, מהשרים ועד האזרחים הפשוטים, ממפקדי צה"ל ועד אחרון החיילים, כי "יד ה' עשתה זאת". הנס היה מופלא, בלתי-נתפס, ועמו תחושת ההודיה לקב"ה וההתעוררות הרוחנית הגדולה ששטפה את המוני העם בימים שלאחר המלחמה.
נהרות אדם שטפו את הדרכים המובילות לכותל המערבי, למערת המכפלה ולקבר רחל. ההתרפקות על אבני הכותל ועל קברי האבות הקיפה את כל שדרות העם, מעבר להבדלים בשמירת מצוות ובהשקפות-העולם. זו הייתה ההתרגשות הטבעית של בנים השבים לארצם, "ושבו בנים לגבולם".
גם מהבחינה הביטחונית קיבלנו אז מתנה יקרה מפז. שטחי יהודה ושומרון, סיני והגולן הוציאו אותנו מתחושת המצור והעניקו לנו יכולת להתקיים כמדינה נורמלית, עם גבולות בני-הגנה. בשעה שסיני היה בידנו, אף נחשבנו מעצמה אזורית. מלחמת יום-הכיפורים הוכיחה לאויבינו כי לא יוכלו להכריענו אפילו כשהם באים במפתיע.
לקבל את המתנה
אבל אז החלו להשתלט עלינו חולשת הרוח ורפיון הדעת, ומאז אנחנו נסוגים ומתקפלים ומבזבזים את כל הישגי מלחמת ששת הימים. לדאבון ליבנו, יהודים הם ההורסים יישובים יהודיים, וחולמים על הקמת מדינת טרור פלסטינית. לא יועילו כל ההצהרות על ישראל ה'חזקה' וה'בוטחת'. אנחנו חלשים, כי איבדנו את האמונה ואת הביטחון בצדקתנו. למרבה הדאגה, גם אויבינו יודעים זאת, והמלחמה האחרונה בלבנון הוכיחה זאת לעין-כול.
אולי יבין סוף-סוף העם היהודי, "עם חכם ונבון", שיש לחזור לגישה הבריאה והנכונה – לקבל בשמחה ובתודה את מתנת ה' שניתנה לנו. אולי אחרי ארבעים ושש שנה של חולשה ופזילה לעבר אומות-העולם, שגם הרעו את מצבנו, נבין סוף-סוף כי הקב"ה הוא המנהיג את העולם והוא שנתן לנו את ארצנו הקדושה, נחלת-עולם לעם-עולם. לא דורשים מאיתנו הרבה – רק להחזיק במתנת ה' ולהשאיר למשיח-צדקנו לפתור את הבעיות שממילא אינן ניתנות לפתרון. הוא יעשה זאת הרבה יותר טוב מכולנו.
