בית חב"ד רמת-אליהו נווה-ים (ע"ר)

רח' פנינת הים 7 נווה-ים ראשון-לציון

א-ה 10.00-13.00

תמיד זמינים עבורכם גם בטלפון

03-9618874

מנהל בית חב"ד
ושליח הרבי מליובאוויטש
הרב חנן כוחונובסקי

שביעי של פסח

עד פסח עם ישראל היה שקוע במצרים במ"ט שערי טומאה, לכן שם כתוב "כי ברח העם". לעומת זאת, שביעי של פסח מכוון כנגד הגאולה העתידה, ועל הגאולה העתידה נאמר "כי לא בחיפזון תצאו".

אלוף העולם באגרוף הולך להתאמן בחדר כושר, כמה שעות טובות שהוא מרים משקולות, מתאגרף, מזיע מאוד.

מסיים את האימון, רוצה להיכנס למקלחות להתרענן.

אבל, אתמול הוא קנה חלוק יקר מאוד. והוא מפחד, שכשהוא יכנס למקלחת ויתלה את החלוק על הקולב, מישהו יגנוב לו אותו.

מה אני עושה, חושב לעצמו אלוף העולם באגרוף?

עולה לו רעיון: הוא לוקח דף, כותב על הדף "חלוק זה שייך לאלוף העולם באגרוף. אוי ואבוי למי שיגע בחלוק!" ותולה את זה בגדול על החלוק.

הוא נכנס להתקלח רגוע, מתקלח בנחת, יוצא מסתכל על הקולב ונהיה לו חושך בעיניים. החלוק נעלם…

אבל הדף נשאר.

הוא מתקרב אל הדף, מתחת למה שהוא כתב, כתוב "אחלה חלוק אלוף העולם באגרוף. על החתום: אלוף העולם בריצה"…

– – – –

בשבעי של פסח יש משהו מאוד מעניין, בהלכה:

אדם בשביעי של פסח יושב ואוכל סעודת שביעי של פסח, סעודת משיח. שוקעת החמה, צאת הכוכבים, החג אמנם יצא. אבל מבחינתו כל עוד הוא לא עשה הבדלה החג עדיין ממשיך, וכל מצוות החג חלות עליו.

למרות זאת, עוד לפני שהוא עשה הבדלה, עוד לפני שהוא אמר "ברוך המבדיל בין קודש לחול", מותר לו כבר לאכול חמץ! ועדיין למרות שהוא אכל חמץ, בברכת המזון הוא יכול לברך ולהזכיר "את חג המצות הזה".

אותו דבר באחרון של פסח – בחב"ד למשל, חסידים מאוד מקפידים על 'שרויה'. זה אומר שמקפידים לשמור על המצה שלא יגיע אליה אפילו טיפה אחת של מים, מחשש שאולי נשארה בה שארית של קמח, וזה עלול להחמיץ.

באחרון של פסח בעולם, ובישראל ברגע שיצא חג שביעי של פסח, עם הכלים של פסח, כבר לא מקפידים על 'שרויה'. ומותר מלכתחילה לקחת את המצה ולטבול במרק או במים.

למה זה באמת?

סיבה מאוד פשוטה. המצה מסמלת את הצניעות והענווה, החמץ מסמל את הגאווה, ובכלל את המושג של עבירה.

עד פסח עם ישראל היה שקוע במצרים במ"ט שערי טומאה, לכן שם כתוב "כי ברח העם". לעומת זאת, שביעי של פסח מכוון כנגד הגאולה העתידה, והאור של המשיח מאיר בשביעי של פסח.

לכן נאמר על הגאולה העתידה "כי לא בחיפזון תצאו". בניגוד לפסח שבו ברחנו.

שביעי של פסח מסמל את הגאולה, בגאולה אין חמץ, באור הגדול של המשיח אין מצב לישות וגאווה. לכן מותר לאכול את השרויה, או את החמץ, לאחר צאת החג. כי כשהאור הגדול של הגאולה מאיר, כבר אין מה לדאוג, אין עוד סיבה לחשוש מהחמץ.

אז כמו בבדיחה, למרות הכח של הרע, שבמצב רגיל אנחנו מעדיפים לברוח ולהתרחק כמה שיותר מהר ממנו, ולא להתעסק איתו שמא ניכשל. החשש הזה לא קיים כשהאור הגדול של הגאולה מאיר בשביעי של פסח.

שנזכה עוד בחג הזה לראות את האור הגדול של הגאולה.

חג שמח!

הרב נח סוליש

מערכת האתר

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

השאירו תגובה