בית חב"ד רמת-אליהו נווה-ים (ע"ר)

רח' פנינת הים 7 נווה-ים ראשון-לציון

א-ה 10.00-13.00

תמיד זמינים עבורכם גם בטלפון

03-9618874

מנהל בית חב"ד
ושליח הרבי מליובאוויטש
הרב חנן כוחונובסקי

פרק א' • מעצר באישון לילה

לפתע נפתחה הדלת בכוח ולחדר פרצו שני צעירים לבושי אזרחית ובעקבותיהם חיילים מזויינים. "אנחנו נשלחנו על ידי הג.פ.או" - הכריז אחד משני הלבושים אזרחית - "האם גר כאן שניאורסון, הידוע כראבין מליובאוויטש"?

לפתע נשמעו נקישות עזות בדלת. סוכן הג.פ.או, שעמד על משמרתו בבית שמול בית הרבי בלנינגראד, התרחק מהחלון ושפשף את עיניו העייפות. משמרתו נסתיימה ואתה באה לקצה משימתו הממושכת. שוב לא יצטרך לעמוד יום שלם מול החלון ולהשקיף על הנכנסים לביתו של שניאורסון. הוא ראה את כיתת החיילים, שהקיפו את הבית ברחוב מאחוויה מס' 22 וידע כי בחלונות הגבוהים החליטו לעצור את הרבי, שהיה חשוד בעיניהם זה מכבר.

הנקישות על הדלת חזרו ביתר שאת. רבי יוסף יצחק שניאורסון, שזה עתה סיים שעות ארוכות של "יחידות", בהן קיבל אנשים שתינו באוזניו את בעיותיהם, היה עייף מאד והוא נטל ידיו, כדי לאכול ארוחת ערב בחברת רעייתו, שתי בנותיו חנה ושיינה, וחתנו הרב שמריהו גור-אריה. השעה היתה כמה דקות אחרי חצות.

הנקישות חזרו ועתה צלצל גם הפעמון. "אלה הם סוכני הג.פ.או" – אמר הרבי בקול שקט ופחד גדול נפל על כל הנוכחים. אולם הרבי הרגיע אותם, באומרו כי "יהיו מי שיהיו, אני שם מבטחי בה' ומה שהוא ירצה, זה מה שיקרה".

עוד הוא מדבר והנה נפתחה הדלת בכוח ולחדר פרצו שני צעירים לבושי אזרחית ובעקבותיהם חיילים מזויינים. "אנחנו נשלחנו על ידי הג.פ.או" – הכריז אחד משני הלבושים אזרחית – "האם גר כאן שניאורסון, הידוע כראבין מליובאוויטש"?

הדובר היה צעיר גבוה, ממושקף, שפניו הביעו נוקשות ותבונה כאחת. עד מהרה התברר, כי הוא יהודי, שמו נחמנסון ואביו נמנה בעבר עם… חסידי חב"ד. הוא חזר על שאלתו והרבי השיב בנחת, כי אם לא היה בידיהם השם והכתובת, וודאי לא היו באים לכאן וממילא שאלתם מיותרת…

"אינך רוצה לענות על שאלותינו?" – נכנס בדברים הסוכן השני, נמוך, שחרחר, ומגמגם בלשונו. שמו היה לולב ואף הוא צאצא לחסידי חב"ד. היה זה "תרגיל" מיוחד של הג.פא.או. הלנינגראדי לשלוח שני יהודים, בני חסידים, לעצור את הרבי.

הרבי אמר להם, כי אין הוא יודע אם חייב הוא לענות על שאלות, בשעה כה בלתי מקובלת. נחמסון, שנראה כי איבד את סבלנותו, הראה לאי-שם ואמר: "שם כבר ידאגו לכך שתדבר !…"

בינתיים הורו השניים לחיילים המזויינים לתפוס עמדות ליד הדלת והחלונות ואמרו כי הם עורכים חיפוש בכל הבית. קודם הם הכריזו "חגיגית" כי הרבי נתון מהרגע הזה במעצר ולשמע הדברים קמה בהלה ויללה בקרב בני הבית. הרבנית הקשישה, אמו של הרבי, שכבר ישנה בחדרה, התעוררה למשמע הרעש וכאשר שמעה במה המדובר, פרצה בבכי מר. הרבי ניסה להרגיעה וביקש מסוכני המשטרה החשאית שלא יעשו מהומה, ידברו בשקט, כדי לא להעיר את הנכד, שלום-בר (ברקה), בנם של הבת הבכירה חנה והרב גור-אריה, שהיה אז כבן ארבע וחצי וישן בחדר סמוך.

כאשר ניסו שני הסוכנים היהודיים להיכנס לספרייה של הרבי, הוא עצר בעדם ואמר להם : "אין אצלי בבית כל חומר שיעיד על פעילות בלתי חוקית.

ידוע לכל שאני פעיל בתחומי חיזוק היהדות ופעילות זו עולה בקנה אחד עם החוקה הסובייטית. לא תמצאו דבר שיעיד על מעשים אנטי-מהפכניים, אלא אם כן זייפתם משהו נגדי. אולם אין אני מוכן שידיים זרות, ובמיוחד ידיים כשלכם, יגעו בספרים הקדושים ובכתבי-היד העתיקים שיש בספרייתי. אני בעצמי אראה לכם הכל, כדי שתראו שאך עלילה טופלים עלי".

בתום החיפוש, שלא העלה, כמובן, דבר, נכנס אחד החוקרים לחדר הבנות, שם היו אותה שעה בתו הבכירה, הנשואה, של הרבי, חנה ובתו הצעירה, שיינה. החוקר שאל אותן לאיזו מפלגה הן שייכות והן השיבו בגאוה יהודית, ללא פחד, כי הן שייכות ל"מפלגת" אביהן וכי הן בנות ישראל, ההולכות בדרכי ישראל סבא ומואסות בדרכים החדשות. וכאשר שאל נחמנסון מדוע הן מחזיקות בדעות כאלה, השיבה שיינה כי על שאלה זו אין היא חייבת לענות.

"אין זה ויכוח חופשי על דעות, כי אתם הרי באתם לעצור את אבינו". הבת חנה התווכחה אתם בחריפות, טענה כי אביה חולה והציעה לקחת אותן למעצר במקומו…

החוקר שאל אותן לאיזו מפלגה הן שייכות והן השיבו בגאוה יהודית, ללא פחד, כי הן שייכות ל"מפלגת" אביהן וכי הן בנות ישראל, ההולכות בדרכי ישראל סבא ומואסות בדרכים החדשות.

איתות דרך החלון…

כאשר התפרצו אנשי הג.פ.או. לבית הרבי בחצות הלילה, לא היתה הבת האמצעית, מוסיא, בבית. היא הלכה לאנשהו עם חתנה המיועד, ר' מנחם שניאורסון (הרבי מליובאוויטש הנוכחי). בבואם הביתה, אחרי חצות, ראו מרחוק תכונה חשודה שהעידה שמשהו בבית אינו כשורה. הם נדברו ביניהם, כי הבת תיכנס הביתה, בעוד החתן ימתין בחוץ, לאות מוסכם שהכל בסדר.

בהיכנסה ובראותה את המתרחש, הצליחה מוסיא להיכנס לאחד החדרים ולאותת לחתנה באין רואים, לאמור "יש לנו אורחים בבית". ר' מנחם שניאורסון הבין את הרמז, התרחק במהירות והלך להזעיק אחדים מזקני החסידים, שבדרך זו נודע להם לראשונה על מעצר הרבי.

תוך כך נסתיים החיפוש ולאחר שהרבי סירב לחתום על הצהרה, בה נאמר כי החיפוש והמעצר נערכו כחוק, לקחו שני הסוכנים היהודיים את הרבי ויצאו בדרכם לבית הכלא הלנינגראדי הידוע לשימצה, שפולארקי, אשר כל בואיו לא ישובון – – –

לפני צאתו, ארזו לרבי בני ביתו כמה לבנים וכן את הטלית, התפילין וספרים אחדים. הרבי ביקש שאחד החיילים ישא את החבילה, אולם סוכני הג.פ.או לא הסכימו לכך, לאחר דין ודברים, "התנדב" לולב לשאת החבילה, באומרו כי גם אביו היה "נושא חבילות" לאביו של הרבי. אולם הרבי נטל מידיו את שקית התפילין ונתנו לאחד החיילים, באומרו כי "אביך היה חסיד והוא נשא חבילות אצל אבי, כאשר אבי הלך לאן שרצה ללכת, אולם אתם לוקחים אותי בעל כרחי…"

בינתיים הגיעה המכונית שהוזמנה על ידי המשטרה החשאית והרבי יצא לבית המעצר. היה זה אור ליום ד', ה-14 ביולי 1927, ט"ו בסיון תרפ"ז ובכך החל פרק חדש, דרמטי, בתולדות המאבק על חייה ודמותה הרוחנית של יהדות ברית המועצות. הרבי היה בן 47 בשעה שנעצר בידי סוכני הג.פ.או.

 

מערכת האתר

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

השאירו תגובה