שיעור-תורה עם הבעל מחזק את השלום-בית

ב"ה ב' שבט, תש"מ
ברוקלין, נ.י.

מרת…
ברוקלין, נ.י.
ברכה ושלום:

במענה על מכתבך שחותמת הדואר שלו היא מה-3 בינואר.

אני מקווה שלא תיפגעי מההערות שלי הבאות להלן, והן, שלעיתים קרובות הידרדרות בשלום-בית היא עקב קירבה שלא כראוי בזמן שהדבר אסור על-פי הדינים והמנהגים של טהרת המשפחה, שכן, במקרה כזה, הקירבה בזמן הלא נכון מביאה לקרירות בזמן שהדבר נדרש. ברוב המקרים זה נובע מהעובדה שבמשך הזמן לא שמים לב לכמה פרטים מהדינים והמנהגים של טהרת המשפחה. לפיכך, רצוי לחזור עליהם פעם נוספת על מנת לוודא שמקיימים בקפדנות את כל הלכות הצניעות.

נקודה נוספת במכתבך היא מפתיעה, משום שנראה שאת סבורה שאישה לא צריכה לעסוק בלימוד התורה, חס ושלום. זה גם בניגוד להלכה היהודית וגם לא הגיוני, מכיוון שהאישה היא עקרת הבית, אשר קובעת במידה רבה את כל ההנהגה של חיי הבית והמשפחה. כמובן, על מנת להיות מסוגלת לבצע זכות גדולה זאת שהקב"ה העניק לעקרת הבית היהודייה, נחוץ שהיא תדע את הדינים כיצד לנהל בית יהודי, ולא מספיק להסתמך על מה שהיא למדה מהאימא שלה או מאחותה הגדולה, אלא נחוץ שתלמד בעצמה את הדינים הללו, בייחוד בארצות הברית, שם החיים אינם כה קלים כפי שהיה רגיל להיות ב'בית הישן'.

יתירה מזו, נחוץ לאם להיות בעלת ידיעה בתורה על מנת להיות מעורבת בלימודי התורה ובשיעורי הבית של הילדים שלה.

הייתי מציע גם שיהיה לך שיעור קבוע עם בעלך בפרשת השבוע ואולי גם באיזה תחום אחר שהוא בעל עניין מיוחד. אם יש צורך בכך, ישנם גם ספרים ומקורות מתאימים באנגלית.

כל האמור למעלה יחזק את היחסים במשפחה, הן בין ההורים והן עם הילדים, ויכול להוסיף מידה רבה מאוד לשביעות הרצון האישית ולהגשמה העצמית.

נהוג במצב כזה שהתפילין והמזוזות ייבדקו על מנת לוודא שהם כשרים.

אם תכתבי לי את השמות היהודיים, יחד עם השם היהודי של האם של כל אחד מכם, כנהוג, אזכור את כולכם בתפילה.

ייתן השם שתהיינה לך בשורות טובות לדווח עליהן בכל הנ"ל.

בברכה,

[חתימת יד קודשו של הרבי]