במילה אחת: ככה!
היום אני עומד לעצבן הרבה אנשים, לא בכוונה, ולא כי אני נהנה מזה, אלא פשוט כי לפעמים האמת הכי פשוטה עשויה להרגיז..
רח' פנינת הים 7 נווה-ים ראשון-לציון
תמיד זמינים עבורכם גם בטלפון
מנהל בית חב"ד
ושליח הרבי מליובאוויטש
הרב חנן כוחונובסקי
היום אני עומד לעצבן הרבה אנשים, לא בכוונה, ולא כי אני נהנה מזה, אלא פשוט כי לפעמים האמת הכי פשוטה עשויה להרגיז..
כשיצאנו לשליחות שאלתי את הרב הראשי של רוסיה כמה יהודים יש שם? "10,000", הוא השיב, "אבל הם לא יבואו לפגוש אותך בשדה התעופה" • כשנפגשתי עם ראשי הקהילה, שאלתי שוב: "כמה יהודים יש בטומסק?" "4,000-6,000" – ענו לי • כיום, אני מבין את הסיבה לפער במספרים…
"סטאלין מת, גם הקג"ב התפורר, אבל משה וישצקי עוד חי, כי לבן שלי בן העשר קוראים משה וישצקי והוא ידליק נרות בחנוכייה גדולה ויפה והפעם בלי דמעות, אלא עם שירה ושמחה"
היו שם רבנים מוינה ומברטיסלבה, מקולון וממינכן, ממוסקבה ומזגרב, מוורשה ומאנטוורפן וגם מבאזל. הם לא בהכרח אחים או קרובים מדרגה ראשונה, גם לא שניה, אבל יש ביניהם חיבור עוצמתי ועצמותי…
כשאתה אומר לעצמך: אני רוצה אבל לא יכול כי קשה לי.. תזכור שכבר לפני 3300 שנה עמד נביא שאינו יהודי וקבע: "כרע שכב כארי". וארי'ה, הוא תמיד נשאר ארי'ה.
"…הרבנית נמצאת כאן מדי פעם?", שואלת זהבה, מדריכת הקבוצה, את הבנות. הן מחייכות ומסבירות לה שזו שקיבלה את פניהם היא אשת הרב. חברי הקבוצה המבוגרת מביטים זה בזה בחוסר אמון מופגן. "הבנו שאת חלק מהצוות כמובן. אבל, משהו לא מסתדר פה", אומר אחד מהם לבסוף, "חשבנו שאת יחד איתן". "כמובן שאני ביחד איתן", השבתי בחיוך, "אנחנו משוחחות כבר שעות ארוכות"… • בלוג עם השליחה חני ליפשיץ בעמק קטמנדו – בירת נפאל
צרח באוזניי בני מענדי, בעודי סוחט את דוושת הגז לברוח כל עוד נפשי בי מ…עירי שלי ♦ מיוחד ממנכ"ל 'חב"ד שעל אתר'
השאלה שאני שואל את עצמי היא, האם אנו תמיד זוכרים למה אנחנו מדליקים נרות חנוכה? איזה ניצחון אנו מציינים, ואיזה חושך בדיוק באנו לגרש? ● בלוג
ערן שטרן, מנטור עסקי, מחבר רב-המכר "להגשים – מימוש אישי וכלכלי בעולם מלא אפשרויות", מרצה מבוקש, ומומחה ליצירת שינויים גדולים ופריצות דרך בחייהם של אנשים, העלה בלוג מיוחד עם רשמים ותובנות מהשתתפותו כמרצה בכינוס השלוחים העולמי בניו יורק, לפני שבוע ● צפו בבלוג המרתק
בפעם הבאה שעולה השאלה מדוע בבית ספרנו, בכיתה או בבית שלנו שמים דגש יותר על הישגים וכישרונות ופחות על השקעה ומאמץ בהתנהגות.. לא נתרץ את התירוץ הנדוש.. אלא ניקח אחריות ונבין שהילדים שלנו מרגישים הכל!