בלוגים

אחי ורעי, למה להמתין עד הימים הנוראים. הבה ננצל את ההזדמנות שהמלך איתנו בשדה ומקבל אותנו בסבר פנים יפות. נבקש ממנו שיסיר מהעולם את הנגיף המאיים על חיי כולם. ובשעה שכל המומחים שבעולם אינם יודעים מה ילד יום. אנו נפעיל את המרשם הבטוח, האומר, ש"תשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזרה"..

מה עדיף? לעבוד קשה על כל דבר על מנת להשיגו, שאז יש ערך מיוחד לדבר, או אולי עדיף לקבל את הדבר מוכן ובקלות ולעשות בו שימוש נבון וטוב..

המלחמה לא פשוטה, יש בתוכנו יצר שגורם לנו לכעוס וגורם לנו להיות עצובים, מוביל אותנו למריבות במקום לאחדות והאמת היא שאנחנו רוצים להשתפר אך לא מצליחים, פרשת השבוע באה ומלמדת אותנו איך ננצח במלחמה הזו..

'שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך'.- שופט שלא יכול להבין אותך, לא יכול לשפוט אותך!

"אני בדרך" שתי מילים שאני כותב, כמה פעמים ביום. איזו משמעות יש לדרך? האם היא רק אמצעי להגיע מנקודה לנקודה או שיש לדרך משמעות ותכלית?

מעבר להבטחה הכללית שארץ ישראל שייכת לעם ישראל, יש גם את החיבור הפרטי של כל אחד ואחד לחלקו בארץ. ובזה יש שתי רמות. א. החלוקה ההגיונית והשכלית לפי הבנתו של אדם – ׳לרב תרבה ולמעט תמעיט׳. ב. חלוקה על פי גורל, כלומר, הקביעה האלוקית..

התנהלותו של משה רבנו כמנהיג העדה היא תמצית עבודת השליחות אותה הנחיל הרבי מליובאוויטש לכלל הציבור. הרבי דרש מכולם, משלוחיו, מחסידיו ובעצם מכל מי שבא עמו במגע, אם במגע ישיר או דרך לימוד התורה היו אקטיביסטים!

'בעזרת השם' זה ביטוי, שאנו שומעים את עצמנו אומרים הרבה פעמים ביום. בתקוה שאנו חושבים על מה שאנו מוציאים מהפה, מעניין למה מתכוונים אנשים, כשהם אומרים 'בעזרת השם'?

אני עצמי הכרתי על בשרי את 'תסמונת נעשה ונשמע', היה זה כשקניתי לראשונה ארון באיקאה. כישראלי גאה, לא חשבתי שלשוודים יש מה ללמד אותי…

49 יום מאז שיצאנו ממצרים ציפינו לקבלת התורה תוך הכנה של עידון תכונותינו העצמיות לקראת יום ה-50 יום מתן תורה בהר סיני. את ההכנה עשינו