משנת חייו ופועלו

אנחנו יכולים רק לקוות ולהתפלל, ואכן, הננו בטוחים שמכיוון ש"התורה ניתנה לעשות שלום בעולם", המאמצים הבלתי נלאים שלנו להפיץ שלום והרמוניה על ידי התורה, תורת חיים ותורת אמת, בסופו של דבר יניבו פירות במידה המלאה ביותר – "ודבר ה' יקום לעד" • הרבי כותב

ברוב המקרים, פשרות מערערות את היסודות המבניים של קיומו של האדם, למרות שהאדם שעושה את הפשרות עשוי שלא ללכת מעבר לפשרה בהחלטה הנחושה הראשונה. בפועל, ויתור אחד מוביל לויתור אחר • הרבי כותב

ישנם אנשים שהם במצב של יכולת לסייע לאחרים מבחינה כספית • ישנם אנשים שמסייעים לאחרים על ידי מילת עידוד וכדומה, דברים אלו לעיתים קרובות משמעותם גדולה יותר מאשר סיוע כספי • הרבי כותב

אילו רק כל אחד, בתור מנהיג יחיד, או אדם מן השורה, היה עושה את החלק שלו אפילו ללא מאמץ מרוכז, לפעול ברוח האמיתית של התורה, ללא תערובת של צדדים לא רלוונטיים, היתה זאת הדרך המעשית ביותר לשפר את מצב היהדות בהווה בכל מקום, ובמידה הגדולה ביותר • הרבי כותב

אם יש לו איזשהו רגש כלפי הצד האחר, הוא לא היה רוצה לסבך אותה, ואף לא היה מרשה לה להיות מסובכת במצב שכזה

בהשקפה ראשונה זה נראה מיותר להזכיר גם את הימים, לאחר שהם כבר כלולים ב"שנים" ♦ כל יום יהיה ארוך וטוב מבחינת התוכן שלו ♦ הרבי כותב

נניח שאחד המצילים באנטבה היה מדליק גפרור, מבלי להתחשב בפקודה החמורה לשמור על חשיכה ושקט, בתירוץ שזה עניין פרטי שלו… • לפעולה שנראית לכאורה קלת-ערך היו השלכות אדירות, לא רק עבור עצמו וכל הסובבים אותו, אלא גם עבור הניצולים. והיתה לזה השפעה באו"ם, בוושינגטון ובכל רחבי העולם • הרבי כותב

חישבו על הפסיכולוגיה של אנשים בגיל של הוריה, …שפתאום מגלים שהם חיו בטעות, ושהטעות היא מאוד חמורה ובסיסית • הרבי כותב

"האמת היא שיש לנו הבטחה: "מצוה אחת גוררת מצוה". ושום מצוה, ובמיוחד לא מצוה גדולה כלימוד התורה, אינה יכולה בשום אופן להיות מזיקה – ההיפך הוא הנכון • הרבי כותב

זה לא מפתיע שהשכל האנושי אינו מסוגל לתפוס את הדרכים של ה' ומדוע הוא צריך לקחת אנשים טובים שעשו מעשים טובים במשך כל חייהם וסייעו להפיץ אלוקות על פני האדמה על ידי הפצת התורה והמצוות • הרבי כותב