על הפרק

השבוע אנו נכנסים לימיה האחרונים של השנה. כמו בסיומה של כל תקופה בחיים; סיום שנת הלימודים, סיום שנת העסקים וכדומה, זהו הזמן להפיק לקחים מן העבר ולתכנן את העתיד. חודש אלול נקרא גם חודש התשובה. הוא מיועד כאמור לחשבון נפש ועריכת מאזן שנתי כולל, במובן הרוחני.

אדם, אם נפגע פעם אחת וסלח, ואחר-כך פגעו בו שוב – יתקשה לסלוח שנית. אבל הקב"ה הוא אין-סופי, וגם מידת הסליחה והמחילה שלו אין-סופית

הרבה מאוד משאבים נפשיים וחומריים מושקעים בדברים רגעיים ובלתי-חשובים, הן בחיים האישיים והן בדברים שבין אדם לחברו. כשאנו מביטים לאחור, בפרספקטיבה של זמן, אנחנו תוהים איך ייחסנו חשיבות גדולה כל-כך לדברים קטנים ובלתי-חשובים בחיינו..

חיינו הקצרים מלאים התלבטויות בין טוב לרע, ואנו עדים לתופעה מעניינת: פעמים נדמה שרעיון או מעשה הוא טוב מאין כמוהו אולם לפתע אנו מגלים שיש לו גם מתנגדים הרוצים להרע • הפתרון – מפתיע

המן היה לחם מן השמים.. והיו בו שתי תכונות קוטביות: עשירוּת – היה בו כל טעמ שבעולם, מול עניות – הרגשת העינוי וחוסר השובע המוחלט • מה הוא ההסבר להתמזגות שני הניגודים בדבר אחד, האין זו סתירה? אתגר העושר מול העוני..

כאותו בן מלך שמאז שאביו גרשו מביתו וכל שאיפתו ורצונו לחזור לבית המלוכה – אז יפתרו כל בעיותיו, כך הגלות היא שורש לכל הצרות העוברות על עמנו ולכן כל חפצנו ותפילותנו מתרכזות בצפייה לביאת המשיח ובנין בית-המקדש.

תשעה באב – יום האבל הלאומי של עם ישראל – יהפך בהמרה לששון ולשמחה – חמש הפורעניות שארעו לעם ישראל בתשעה באב ועל מנהגי היום בקצרה

בימים אלו המזכירים את חורבן הבית והגלות אל לנו חלילה להתייאש, אלא להיפך, לדעת שעל-ידי "מסעי" – עליה ונסיעה – ניתן להפוך את הקערה על פיה..

בחודש זה יש לנו שני תאריכים היסטוריים, שאפילו שבוע לא מבדיל ביניהם, אולם משמעותם המהותית וההיסטורית שונה בתכלית. י"ב תמוז הוא יום שמחה וגאולה ואילו י"ז בתמוז מסמל תאריך טראגי של חורבן ופורענות..

הכול מבינים ששוויון מוחלט אינו אלא אנרכיה. יש עקרונות חזקים יותר מעקרון השוויון! ומה הייתה טעותו של מי שדגל לראשונה בהיסטוריה בעקרון השיוויון…