על הפרק

העם היהודי היה אמור להיות האחרון שמתרגש מרוחות חולפות. על כל איום ומהומה יש לנו תשובה קולעת: "עברנו את פרעה, נעבור גם את זה". מניין אפוא קוצר-הרוח?

ימים אלו הן ימים בהם מתפרצת מלב כולנו זעקה לגאולה השלמה, שרק היא תביא את הפתרון והישועה האמיתית לכל הבעיות המציקות לנו. בסופו של דבר קורים דווקא דברים בלתי-צפויים, הבה נתפלל שיקרה דווקא ה'בלתי-צפוי'! זה הזמן לבקש את הגאולה האמיתית!

מדי שנה בשבת זו – האחרונה לחודש שבט – מוציאים אנו מארון הקודש ספר-תורה נוסף, בו קוראים את "פרשת שקלים".

כל עוד לא אבין מה אני עושה, ולמה אני עושה, אני פשוט לא אעשה.. משפט בסגנון זה או אחר, אנו שומעים – מכל רמות האינטליגנציה – כתגובה על ניסיון שכנוע לקיים מצווה כל שהיא.. הנה התשובה..

התנועה הקטנה הייתה שבורה ורצוצה, אבל לרגע לא נעצרה. הם ידעו שלרבי יש חתן מתאים. הם גם ידעו שהוא מסרב בכל תוקף לקבל על עצמו את נשיאות התנועה, אבל הם היו נחושים..

ואתה שואל את עצמך: מה קורה כאן? מצד אחד נעשים מאמצים אדירים כדי להביא עוד ילד לעולם, ומצד שני גודעים בהינף-יד את חייהם של עשרות-אלפי עוברים? אחת מהשתיים: או שהמאמצים הללו נעשים בגלל קדושתם של חיי אדם, ואז לא מובן כיצד מקפדים את פתיל חייהם של רבבות עוברי-אנוש?