עברית

הם נכנסים לבית הכנסת ביום הכיפורים, האחד בצעדים בטוחים ומשנהו בצעדים מהוססים • על שני סוגים של יום כיפור; ירושלמי ותל-אביבי

כשם שלעבודת הכוהן הגדול ביום-הכיפורים יש משקל מיוחד – כך גם למעשינו ביום-הכיפורים יש משקל מיוחד. החרטה והחזרה בתשובה ביום זה משפיעות הרבה יותר מאשר בכל יום

רבונו של עולם , עמך ישראל, עומדים בשעה זו ומבקשים מלפניך נחת מבנים, בריאות, אריכות ימים ופרנסה. האם אנו "חיילי ניקולאי" נבקש נחת מבנים? – הרי בנים אין לנו, הרי כולנו רווקים! הנבקש אריכות ימים? – הרי חיינו אינם חיים!..אם כן מה נבקש לעצמנו ? לעצמנו אנו אין לנו מה לבקש, ואנו מבקשים איפוא, רק בשביל, יתגדל ויתקדש שמיה רבא!

את פרשת השבוע, פרשת "ניצבים", קוראים תמיד לפני ראש-השנה. רמז לכך אנו מוצאים בתחילת הפרשה; "אתם ניצבים היום כולכם" – "היום" הוא יום הדין הגדול – ראש השנה • פרשת השבוע מוגשת בלשון קלה וברורה

אנחנו אוהבים להיות צודקים וגאים, לא חייבים דבר לאיש. עצם נכונותו של אדם לבוא לסליחות ולהרגיש שאינו בסדר – יש בה מידה רבה של היטהרות

התינוק מאמין באמת בכל ליבו שאבא ואמא חייבים למלא את כל צרכיו בלי שום חכמות

כצעד אחרון, העלה על הכתב פנייה אישית למזכירו הראשי של הרבי, הרב חיים מרדכי אייזיק חדקוב, ובה תיאר את המתנתו המייגעת לתשובת הרבי וסיים בבקשה נפשית למצוא עבורו את המכתב האבוד…

מדוע מזכירים לפני ראש השנה שעם ישראל עתידים לעבוד ע"ז? כאשר נדרשת השראה והתעוררות?

"מתי אמרת שהרבי נתן את התשובה? קרוב לאחת בלילה?! זה ממש לא יאומן! לא יאומן!" – התחיל הד"ר לצווח בהתרגשות ופרץ פתאום בבכי רם. • רק פסול אחד מצאו בכל פרשיות התפילין: מילה שלימה היתה חסירה, המילה "ידך"…

לסלוח לזולת זו מידה טובה המצביעה על טוב לב, כל הקושי מתחיל בגיל הבגרות, גיל בו ה'אני העצמי' מקבל מימד של עצמאות, דבר המוביל את האדם אלי מחוזות הפוכים.