עברית

מתפללי בית-הכנסת הגדול במוסקווה הכירו איש את רעהו. בכל פעם שהופיעו בבית-הכנסת 'פנים חדשות' היו המתפללים נדרכים ונוקטים משנה-זהירות. כל אורח נחשד מיד שהוא מרגל-חרש

כעת עמד ליד הדלת והכין את עצמו בחיל וברעדה להיכנס פנימה. כל כותלי חדר ה'יחידות' היו מכוסים ארונות ספרים, חוץ מהמקום שבו ישב הרבי עצמו. בהגיע תורו של ר' יצחק, פתחתי את הדלת והוא נכנס. סגרתי אחריו את הדלת, אך לא לגמרי – השארתי סדק קטן כדי שאוכל לשמוע את הנעשה.

גיבור הספרון "הקול האבוד" הוא זמיר, ילד פלא שמתרגש לקראת הופעתו כסולן במקהלת בית-הספר. אלא שבחזרה הגנרלית מתרחשת מעידה מביכה שמערערת את בטחונו העצמי.

איזו מין הרגשה זאת שכל החברים עולים לכיתה א' ואילו רק אתה נשאר בגן? ובכלל, הוא מדבר כל כך הרבה על ביה"ס, ועכשיו מה נגיד לו?… אני לא רוצה שהוא יתאכזב או ירגיש חריג ושונה…

אמא שלך היקרה ויתרה על הקדושה והכבוד של מערת המכפלה, כדי להיות שם עבור ילדיה כשהם זקוקים לה, כי ככה זה אצל ’יידישע מאמע’ היא מוותרת על עצמה למען ילדיה

בני ישראל נגאלו ממצרים, בין השאר בזכות "שלא שינו את שמם". הם התעקשו לשמר את השמות העבריים, שמדגישים את השוני המייחד אותם מהמצרים שסביבם וכך נמנעו מלהיטמע בהם

"לא משנה מה תבחר, בדוכן חב"ד בוחרים במעשים טובים" – אלו המילים שזעקו מהכרזות הבולטות. וכך ניתן היה לראות מחזה מלבב: מצביעי 'יש עתיד', 'ליכוד', 'המחנה הציוני' ו'כולנו' מניחים תפילין זה לצד זה, ונזכרים שלמרות חילוקי הדעות האידיאולוגיים – כולנו יהודים.

"במלחמה זכית למדליה על אומץ-ליבך, אולם בזכות המעשה הגדול שעשית עם גווילי התורה המחוללים זכית למתנה גדולה הרבה יותר – מתנת החיים"

קטע מחלוקת דולרים לצדקה על-ידי הרבי מליובאוויטש ביום ג’ מנחם-אב תשמ"ח בהם מעורר הרבי על הצפיה הדרוכה למשיח..