עברית

התנהלותו של משה רבנו כמנהיג העדה היא תמצית עבודת השליחות אותה הנחיל הרבי מליובאוויטש לכלל הציבור. הרבי דרש מכולם, משלוחיו, מחסידיו ובעצם מכל מי שבא עמו במגע, אם במגע ישיר או דרך לימוד התורה היו אקטיביסטים!

שיעור מאלף נוכל ללמוד מפרשת המרגלים ומחלוקת קורח. יש הטוענים שהעיקר הוא הלב היהודי והאמונה, ויש החושבים שהעיקר לקיים מצוות ולא משנה הכוונה. עלינו לדעת כי שני הדברים מהווים יחד את תכלית המטרה : כשם שיש להתמיד בקיום המצוות במעשה בפועל, כך יש לדאוג שהמעשים יהיו זכים וטהורים, כי "מצוה בלא כונה כגוף בלא נשמה".

קורח, מסמל דמות מעוררת פרובוקציה שניהלה מחלוקת עם צדיק הדור, משה רבנו. אולם, עיון נוסף בפרשייה זו מגלה, שקרח לכאורה ביקש 'אחדות'! מה בעצם טען

ברית הזוגיות כוללת בתוכה פרטים רבים ומגוונים. היא אמורה להקיף את כל החיים לא רק הפיזיים אלא גם את חיי הרוח והתרבות.
יש לנו אחריות לדאגה לרווחת בן/בת הזוג גם בתחום הרוחני והערכי.

יעקב פרי רק התמנה לתפקיד ראש השב"כ, אחד התפקידים הסודיים במערכת הביטחון, כששלושה חסידי חב"ד חיכו לו בשדה התעופה והזמינו אותו אל הרבי מלובביץ'. הרבי נתן לו סקירה מודיעינית מפורטת ותחזיות שהתממשו כעבור שנים אחדות, והטיל עליו שליחות מיוחדת שמלווה אותו עד היום | סדרה מיוחדת על הרבי מלובביץ'

היהדות איננה דת של הגשמת מטרות אישיות אלא של הגשמת מטרותיו של בורא העולם. כך נשלים את ייעודנו בחיים. כי ייעודנו בחיים הוא למלאות את שאיפותיו של הקב"ה ולא את שאיפותינו האישיות..

אדם צריך לדעת לא את מקומו, אלא גם מאין הוא בא, מהן היכולות שלו, איפה הוא נמצא כעת ולאן הוא שואף להגיע. זה סוג של ’מפת דרכים’ שאיתה הוא יוכל להשיג הישגים ראויים בחייו.

מה עושים עם המילים שאין להם כיסוי במציאות? האם עדיף שלא לומר אותן בכלל? חשוב להדגיש כי כמעט תמיד המילים וההבטחות, באות מתוך רצון אמתי. אלא שהיישום במציאות מורכב וקשה הרבה יותר (מהדיבור..).

שמאל, ימין, קואליציה, אופוזיציה, מפלגות ורסיסי מפלגות. דומה שאין גבול ליכולת הפירוד והמחלוקת. לרבים יש תחושה שהתופעה בולטת דווקא בעם היהודי, כמו סיפור הבדיחה שפגישת שני יהודים גוררת אחריה שלוש דעות.. האם נוכל להגיע אי-פעם לתחושה ומצב דומה, לאחדות כל הפלגים והזרמים בעם ישראל? האם יש סיכוי שכל הקצוות יתאחדו ויהפכו לגוש אחד?

אמנם שתי המשפחות שבאו בברית הנישואין היו מהמשפחות המכובדות והידועות בעיר, אך לא זו הייתה סיבת ההתרגשות. הסיבה הייתה רמוזה בכינוי שנתנו התושבים לאירוע – "חתונה של אהבת-ישראל".