חינוך

לפעמים מרוב מתיקות נדמה לנו כי היא נמוגה בענן של טעם צורב ובלתי נסבל. לכל אורך היממה עשויים אנו לפגוש דמויות ססגוניות יותר או פחות, כאלה אשר מנת חלקם אינה עולה בקנה אחד עם נקודת האמת המשוייכת לעולם התחושות.

אף תיקון אינו ניכר ואף קרע אינו מותיר אחריו עקבות, כל זאת נכון עד לרגע ההכנסה להתנור, או אז הרכות של לפני דקותיים הופכת לנוקשות

עם גבור החריקות ומתוך אנחה כבדה מחלחלת ההכרה במוחו כי אב – בונה, אך אב גם הורס וכל מעשיו בספר נכתבים ● צא וראה כוחו של בניין אב

קל ביותר להשתחרר ממטלות חשובות ככל שיהיו, די לו לאדם שלא יבצע אותן כהלכתן והוא משוחרר לחלוטין…

מערכת החינוך הכללית מתדרדרת. האלימות גוברת. האמון נסדק. המורים אינם זוכים להערכת התלמידים והוריהם. רפורמות צצות חדשות לבקרים, ובכל זאת המצב לא נראה כעומד להשתפר…

אנו צריכים להזכיר לעצמנו כל יום מחדש: הילד שנמצא תחת אחריותנו. בין אם נרצה ובין אם לא נרצה, יש לנו אחריות על טיפוח הסביבה והענקת הערכים היסודיים, שילוו את הילד הזה לנצח נצחים.

חוקרים רבים ניסו למצוא סיבות לתופעה המדאיגה, כי לאחר החגים מספר הזוגות המבקשים להתגרש, עולה. איך זה קשור לחגים? לאורחים שמגיעים? לארוחות בהם שמבלים יחד? תאוריות והשערות רבות נאספות סביב נושא זה.

הכוח להודות בטעות, הוא הכוח שמאפשר לנו להיות טובים יותר. ההכרה בשגיאה מאפשרת לנו להתעלות באמת. ואם כבר דיברנו על הרצון לשלמות, אין ספק כי הדרך לשם, מוכרחה לעבור דרך הלמידה והצמיחה מהשגיאות שלנו…