מעשה שהיה

"הבת שלך נחטפה והיא נמצאת במקום שמור. אם לא תיתן לנו מיליון דולר עד מחר בצהריים – לא תראה אותה יותר…" – קול טריקת שפופרת הטלפון סיים את השיחה. מר כהן החוויר כסיד, לפתע נפל והתעלף. אשתו מיהרה להעירו מעלפונו אך כששמעה במה מדובר החלה לזעוק עד לב השמים ונכנסה לפניקה.

בקול רועד סיפר לבני משפחתו את דברי הרופא. "אם לא אנותח, אאבד בוודאות את הראייה. ואם אנותח, גם אז מסתכן אני באבדן ראייתי.

עברתי בין שרידי החדרים עד שהגעתי לחדר בו זכיתי לברכת הצדיק. חרדת קודש אפפה אותי. לפתע גיליתי את התפילין

רוח חזקה נושאת אותו פתאום הרחק, ומפילה אותו אי-שם, בחבטה על הקרקע. הוא מנסה לקום, אך כל איבריו כואבים מהנפילה. בכל-זאת הוא מתחיל להלך אט-אט.

על קנאתו של רבי לוי יצחק מברדיטשוב ולמה היו פני הסבא משפולי עגומות?

"אמור לי", פנה אל ר' זלמן, "האם אתה זוכר את שם בית-הכנסת שבו נערכה בר-המצווה?". "ודאי שאני זוכר", השיב ר' זלמן, "הוא נקרא 'רש"י שול' [=בית-הכנסת רש"י]". עוד שאלה ושתיים ומפיו של ר' דוד נפלטה קריאה: "אני הוא הילד".