חיוך לשולחן שבת

זהו סיפורו של 'פסח שני'.. אין דבר שהוא מאוחר, אין דבר אבוד! אין דבר כזה אני לא יכול, אני לא מצליח, לא הולך לי: תמיד, אבל תמיד – יש הזדמנות שניה.

בעל-חי אינו יכול לשנות את טבעו, אך לאדם יש בחירה חופשית. ברצונו יהיה נזר הבריאה, אך עלול להיות גרוע מבעלי החיים.. דוגמא? הנאצים ימ"ש..

היה היה זוג, שמידי שנה בשנה, כל פעם, הבעל מצא חומרות חדשות להחמיר, שכמובן, מי מבצעת אותם? אשתו…

שנה אחת הוא מגיע לאישתו ואומר לה..

תארו לעצמכם מושבניק שלוקח את הטרקטור שלו ושורף את זה רק בשביל הריח של הטרקטור השרוף.., האם יש פה הנאה? אז מה הענין בשריפת הקורבנות במקדש?

רב בית הכנסת שם לב ששמעון זקן המתפללים בין ה-90 לא הגיע לתפילה כבר 3 ימים.. הלך הרב לבקרו בביתו חי בריא ושלם.. לשאלת הרב ענה: "עשיתי חושבים. כל החברים שלי כולם כבר מנוחתם בגן עדן.. רק זה חסר לי, שאלך לבית הכנסת והם ישאלו: מה? הזקן הזה עדיין שם?!…"

אם רשע כמו פרעה, יכול לחזור בתשובה, גם אחרי שהקב"ה הכביד את לבו, תחשבו על יהודי שהוא "חלק א-לוה ממעל ממש", שתמיד, אבל תמיד, יש לו סיכוי. סיכוי טוב! גם כאלו שהנביא אומר עליהם "ואתה הסיבות ליבם אחורנית", אדם כזה שהקב"ה "סובב" לו את הלב, גם הוא, אם יתאמץ, יכול לשנות את הגזירה. איזו בשורה מעודדת יש לנו כאן!

מצד אחד האמונה חייבת להיות חזקה ותמימה לחלוטין. הכל הרי מלמעלה, והוא יודע מה שהוא עושה, ולמה הוא עושה. אבל מצד שני, לא להסתפק באמונה. לקום ולעשות מעשה. לקום ולזעוק. לקום ולעשות.

יעקב אבינו חושש מפניו של עשיו, והוא מתפלל אל הקב"ה שיציל אותו. הוא פותח במילים "קטונתי מכל החסדים… כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות". – תובנות מהפרשה עם הרב נח סוליש

מי מאיתנו לא ייחל לעצמו שיזכה בלוטו, או היה רוצה להיוולד למשפחה של מליונרים ..?! מציאות החיים מלמדת, שדווקא ילדים כאלה שגדלו עם כפית של כסף בפה, הרבה פחות מאושרים, שמחים, ומצליחים בחיים מילדים שגדלו בבית רגיל עם כל קשיי החיים.