על הפרק

מדי שנה בשבת זו – האחרונה לחודש שבט – מוציאים אנו מארון הקודש ספר-תורה נוסף, בו קוראים את "פרשת שקלים".

כל עוד לא אבין מה אני עושה, ולמה אני עושה, אני פשוט לא אעשה.. משפט בסגנון זה או אחר, אנו שומעים – מכל רמות האינטליגנציה – כתגובה על ניסיון שכנוע לקיים מצווה כל שהיא.. הנה התשובה..

התנועה הקטנה הייתה שבורה ורצוצה, אבל לרגע לא נעצרה. הם ידעו שלרבי יש חתן מתאים. הם גם ידעו שהוא מסרב בכל תוקף לקבל על עצמו את נשיאות התנועה, אבל הם היו נחושים..

ואתה שואל את עצמך: מה קורה כאן? מצד אחד נעשים מאמצים אדירים כדי להביא עוד ילד לעולם, ומצד שני גודעים בהינף-יד את חייהם של עשרות-אלפי עוברים? אחת מהשתיים: או שהמאמצים הללו נעשים בגלל קדושתם של חיי אדם, ואז לא מובן כיצד מקפדים את פתיל חייהם של רבבות עוברי-אנוש?

החסידות אינה מסתפקת בשמירה על הקיים, אלא מוסיפה אור ופורצת אל מחוץ לגבולותיה, כדי להפיץ את אורה לכל אדם מישראל

כשנתבונן בדרכי יעקב, ונלמד את תכסיסיו במלחמתו באחיו, נוכל לגשם את הדברים גם בימינו אלה, במאה ה21

הגדרה מעניינת מגדיר הרבי את השליחות: "השליחות היא דווקא במקום שבו אין הוא רוצה להיות. דווקא שם יבצע את מה שרוצים ממנו". אלה הם השלוחים, מי שמקדישים את כל עיתותיהם, כוחם ומרצם למילוי השליחות. שלוחי חב"ד זכו שכל סדר יומם הולך וסובב סביב השליחות • "אולם", אומר הרבי, "לאמיתו של דבר כולם שלוחים של הקב"ה"