על הפרק

כדי לשמור על הראש לא מספיק "שכל" – להבין מה עלינו לעשות; לא מספיק "רגש" חם לקיום המצוות. רק אבנים. זו השפה. דברים בלתי גמישים, קבועים ודוממים. חייבים לקבוע דברים מסוימים כ"חוק בל יעבור"..

הנטייה של יעקב לבית מדרש, ברורה ומובנת. הוא היה צדיק גמור מלידה. אולם הנטייה והמשיכה של עשיו לבתי עבודת אלילים אינה הגיונית! שהרי בשלב זה הוא עדיין היה עובר בקרבה של אמו רבקה הצדיקה! ומדובר גם בבנו של יצחק אבינו.. איך יתכן שנמשך לדבר שלילי ופסול כזה עוד בהיותו בבטן אמו?

הסמל הנשגב ביותר למסירות-הנפש היהודית הוא 'עקידת-יצחק'. בכל עת שיהודים רוצים לעורר זכות-אבות, הם מזכירים בתפילה את מסירות-נפשו של אברהם-אבינו שהיה מוכן לעקוד את בנו-יחידו. על נסיון העקידה..

אנחנו אוהבים להיות צודקים וגאים, לא חייבים דבר לאיש. עצם נכונותו של אדם לבוא לסליחות ולהרגיש שאינו בסדר – יש בה מידה רבה של היטהרות

אדם, אם נפגע פעם אחת וסלח, ואחר-כך פגעו בו שוב – יתקשה לסלוח שנית. אבל הקב"ה הוא אין-סופי, וגם מידת הסליחה והמחילה שלו אין-סופית

חיינו הקצרים מלאים התלבטויות בין טוב לרע, ואנו עדים לתופעה מעניינת: פעמים נדמה שרעיון או מעשה הוא טוב מאין כמוהו אולם לפתע אנו מגלים שיש לו גם מתנגדים הרוצים להרע • הפתרון – מפתיע

תשעה באב – יום האבל הלאומי של עם ישראל – יהפך בהמרה לששון ולשמחה – חמש הפורעניות שארעו לעם ישראל בתשעה באב ועל מנהגי היום בקצרה

כאשר יהודי עומד בנחישות על אמונתו, בכוחו לנצח גם אימפריה אדירה כמו רוסיה הסובייטית. בנקודה הזאת נזרע הניצחון של עם-ישראל על הקמים עליו

האם יש אפשרות להבין בהיגיון דברים שבאמונה? האם האמונה, מעצם הווייתה, ניתנת להוכחה באמצעות השכל? מתברר שנדרש שילוב בין שני הכוחות הגדולים הללו – השכל והאמונה